הטיפול מבוסס  על העקרונות הפסיכולוגיים של למידה ורכישת הרגלים.

 הספרות המקצועית (ICSD- The International Classification of Sleep Disorders) מגדירה את בעיות השינה ההתנהגותיות של ילדים בתור בעיות המורכבות מאחד משני היבטים הבאים (או שניהם גם יחד): 
1) Sleep Onset Association Disorder - בעיית הקשר הרדמות נוצרת כאשר הילד מקשר את תהליך ההרדמות לגירויים אשר אינם זמינים לו באופן רציף וקבוע לאורך כל הלילה. 
(לדוגמא: ילד שנרדם על הידיים אך לאחר ההרדמות  מונח ישן במיטתו וממשיך לישון במיטתו ולא על הידיים ). באמצעות הטיפול אנו משנים את הקשר ההרדמות של הילד: הילד מתרגל לקשר את ההרדמות לגירויים הזמינים לו לאורך כל הלילה (הילד לומד להירדם באותם תנאים בהם הוא נשאר לישון לאורך כל הלילה, לדוגמא, במיטתו). השינוי נעשה כבר מהלילה  הראשון בתהליך  חד שלבי ולא הדרגתי - כאשר ההורים מקבלים הדרכה כיצד לעודד את הילד או הילדה להירגע ולהירדם עצמאית תוך מתן מענה מתמיד.  התהליך נקרא גם עידוד מבוקר controlled comforting של הרדמות עצמאית. תהליך זה מומלץ על ידי ארגון רופאי הילדים האמריקאי  (AAP) כדרך היעילה והבטוחה ביותר לאימון שינה. 

התהליך מבוסס על כך שמספקים לתינוק או לתינוקת  תחושה של ביטחון, על ידי אשרור חוזר  (reassurance)שוב ושוב. מתרגלים עם התינוק/ת  בפועל את התרחקות ההורה וחזרתו. רק כאשר מתחילה הירגעות, משחררים את התינוק או התינוקת להירגע ולהירדם לבד בתנאים החדשים.

ההמלצה בייעוץ היא לתת מענה לבכי בצורה הוליסטית מערכתית ולא לתת מענה נקודתי. המענה הנקודתי נחשב ל"כיבוי שריפות" ואינו מומלץ כיון שאינו מספק לתינוק כלים להתמודדות עם השינה. המענה המערכתי - נחשב ל"מניעתי" כיוון שהוא מספק לתינוקות כלים כיצד להתמודד עם המעברים בין מחזורי שינה ברוגע ובבטחון. 

בהמשך תהליך אימון השינה, תוך עידוד עקבי של התינוקות להירדם בתנאים החדשים והבאתם בפועל למצב של הרפיה עד להירדמות בתנאים אלה, מתפתחת התניה של הירגעות והרפיה בתנאים החדשים. יתרונם של התנאים האלה הוא ביציבותם - כל אימת שהתינוק או התינוקת מקיצים משנתם ובוחנים את התנאים החדשים, דבר לא משתנה בהם.

​

 

תינוקות שעברו תהליך של אימון שינה משגשגים במישורים רבים ובעיקר במישור הרגשי-חברתי. מחקרים רבים, שבדקו לא רק את היעילות כי אם גם את הבטיחות וההשלכות הרגשיות והתפקודיות של אימון שינה לטווח קצר וארוך, הגיעו למסקנה שאין השלכות שליליות לתהליך של אימון שינה, רק חיוביות. מסקנות אלה באות לידי ביטוי גם בהמלצות איגודי רופאי הילדים האמריקאי והאירופי. לעומת זאת, מתרבים המחקרים המדברים על הקשר שבין בעיות שינה בינקות לבין בעיות רגשיות ואף התפתחות של בעיות פסיכיאטריות בילדות בקרב מי שסבל מבעיות שינה בינקות.

2) Limit Setting Disorder - בעייה בהצבת גבולות. הילד מסרב ללכת לישון כחלק ממערך של בדיקת גבולות ומאבקי שליטה עם ההורים . הדבר מתבטא בנסיונות מתמידים של הילד ליצור קשר עם הוריו לאחר שעת ההשכבה: בקשות שונות, יציאה מחדר לאחר כיבוי אורות, או התעקשות על כך שאחד ההורים ישהה עמו עד להירדמות בחדרו. באמצעות הטיפול אנו לומדים כיצד להתמודד עם הצבת הגבולות לילד, לא לפני שאנו מנתחים את הגורמים האפשריים להתנהגותו: נסיון להרוויח זמן איכות עם הורה, פחדים, התמודדות עם גמילה מחיתולים או ממוצץ, כניסה למסגרת חדשה, ואפילו לעיתים שעת השכבה מוקדמת מדי.... 

בכל מקרה תהליך השינוי בנוי מהתייחסות מתמדת לילד תוך העברת שני מסרים ברורים : האחד- ישנה השגחה הורית מתמדת, ההורה נענה לילד ולצרכיו והשני- מסר מרגיע שהכל בסדר, הכל תחת שליטה, והמצב שבו הילד נמצא הוא מצב בטוח.

​

​